פס"ד בעניין פש"ר והצורך במיסוד השיקול בדבר הצורך בשיקום החייב תחת השגחת ביהמ"ש וכן בשאלת תום הלב

הקדמה

1.              לפני בקשת החייב להכריזו כפושט רגל, בקשה אליה מתנגד הכונ"ר. עובר לדיון בבקשה האמורה, הגיש החייב לכונ"ר הצעת הסדר לפי סעיף 33 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). הכונ"ר לא העביר את ההצעה לנושים בנימוק כי זו אינה עונה לדרישות סעיף 35(ז) לפקודה, כפי שיפורט להלן.

עובדות

2.              ביום 17.05.09, ניתן צו כינוס לנכסי החייב, על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך של כ- 274 אלף ש"ח ל-8 נושים, במסגרתו הושתו עליו תשלומים חודשיים בסך 100 ש"ח. 

החייב הצהיר כי נפתחו נגדו 7 תיקי הוצאה לפועל, נערכו לו חקירות יכולת ובוצע איחוד תיקים בעניינו.

כנגד החייב הוגשו 5 תביעות חוב, על סך כולל של כ-173 אלף ש"ח, מתוכן נתבע בדין קדימה סך של כ-3,000 ש"ח על ידי הביטוח הלאומי.

בימים 22.02.10 ו-01.03.10 התקיימו אסיפות נושים בעניינו של החייב, בהן נכח החייב. באסיפה השניה נכחה גם ב"כ של אחד הנושים.

טענות הצדדים

3.              לגרסת החייב (יליד 1970), חובתיו נוצרו בתום לב, עת נפל קורבן למרמה של שותפו לעסקים בשנת 95; על פי החייב, בשנה זו נכנס כשותף בעסקי הבניה עם אדם בשם יוסי עטיה, עימו הייתה לו היכרות מוקדמת. לטענת החייב הוא בטח בעטיה ואף השקיע בעסק את כל חסכונותיו (כ-30 אלף ש"ח). במסגרת ניהול העסק נפתח על שמו תיק במע"מ וכן חשבון בנק, כאשר בפועל העסק נוהל על ידי עטיה, זאת בשל חוסר ידע של החייב בניהול עסקים.

לאחר זמן מה, נודע לחייב כי שותפו עטיה הונה אותו ועשה שימוש בכספי העסק לצרכיו האישיים תוך זיוף חתימת החייב על שקים של העסק. העסק צבר חובות כבדים וקרס לאחר 8 חודשי פעילות. לאחר קריסת העסק, החייב עבד בחברה בארץ, ובסוף שנת 96 נסע להונגריה לנסות שוב את מזלו, לאחר שטרם פתיחת העסק האמור, כך על פי דו"ח חקירת הכונ"ר, הוא נסע להונגריה בעקבות אביו המתגורר שם, ועבד שם תקופה מסוימת.

החייב הוסיף כי לימים נודע לו כי עטיה הינו סוחר סמים וכי כיום הוא מרצה עונש מאסר בגרמניה.

4.              הכונ"ר מתנגד לבקשה. לטענתו, אופן היווצרות החובות כפי שעולה מגרסת החייב עצמו ומממצאי החקירה, מלמד כי החייב אפשר לעטיה לעשות שימוש בשמו ללא כל בקרה או פיקוח מצידו, תוך שתיק המע"מ וחשבון הבנק נרשמו על שם החייב. לטענת הכונ"ר התנהלות שכזו אינה מהווה התנהלות בתום לב. בנוסף, לטענת הכונ"ר עזיבתו של החייב את הארץ לאחר יצירת החובות, מעידה גם היא על חוסר תום ליבו של החייב ואדישותו כלפי נושיו.

עם זאת הכונ"ר ראה לציין כי גרסת החייב כפי שהובאה בתצהירו, עולה בקנה אחד עם המציאות ועם תביעות החוב שהוגשו נגדו.

באשר לתקופה שלאחר צו הכינוס, הכונ"ר טוען כי החייב אינו מגיש אסמכתאות לדו"חות כנדרש וכן צובר פיגורים מעת לעת. כמו כן, לטענת הכונ"ר, החייב אינו ממצה את כושר השתכרותו ומרוויח סך של 2,000 ש"ח בלבד. בהתייחסו להצעת ההסדר אותה הגיש החייב ציין הכונ"ר כי אינו רואה לכנס אסיפת נושים שעה שההצעה נמוכה משמעותית מתנאי סעיף 35(ז)(1) לפקודה [ההצעה כוללת סכום כולל של 30 אלף ש"ח בנוסף לסכום הקופה, לכיסוי הוצאות משפטיות שכ"ט וכד', תשלום חובות בדין קדימה וחובות רגילים שיאושרו על ידי הנאמן].

5.              בתגובתו מיום 23.05.10 חזר החייב על גרסתו, תוך שהוא מדגיש כי כל חובותיו נוצרו בשנת 95, כי למעשה קרן החובות עומדת ע"ס של כ-66 אלף ש"ח בלבד, וכי הוא לא יצר במשך כל השנים חובות נוספים. לעניין עזיבתו את הארץ לאחר קריסת העסק, טען החייב כי מטרתו הייתה לשקם את מצבו הכלכלי, וכי עטיה הבטיח לו שהוא יפעל בשקידה להחזרת החובות. כמו כן החייב חזר ארצה לביקורים ובהמשך נקט בדרך של איחוד תיקים ושילם תשלומים חודשיים במסגרת הוצאה לפועל.

עוד לטענתו, הוא שיתף פעולה באופן מלא עם הכונ"ר, נכח באסיפות הנושים, הופיע לחקירה, הגיש דו"חות חודשיים ושילם את התשלומים שהושתו עליו לרבות סילוק הפיגורים. לטענת החייב אין בידו כדי להציע הצעת הסדר גבוהה יותר.

החייב פירט כי כיום, הוא עובד במגרש למכירת רכבים משומשים אצל דודו בחצור הגלילית במשרה חלקית, ומרויח 2,000 ש"ח וכן כיסוי הוצאות השכירות ולכן הוא ממצה את כושר השתכרותו, תוך שהוא לא קופא על שמריו וממשיך לחפש מקורות הכנסה נוספים.

6.              הכונ"ר בתגובתו מיום 15.06.10, חזר על עמדתו, והוסיף כי עיון בתגובת החייב מעלה כי החייב לא נתן דיווח מלא על הכנסותיו שעה שלא פירט בדו"ח הדו-חודשי בדבר התמיכה שמעניק לו דודו בדמות הוצאות השכירות, ומנגד הצהיר על הוצאות הדיור כהוצאות שהוא עצמו לכאורה נושא בהן. הכונ"ר ביקש להורות שלא לכנס אסיפת נושים בעניין הצעת ההסדר של החייב, לאור עמדתו כי אינו יכול לשפר הצעתו.

7.              בדיון יום 04.10.10, חזרו הצדדים על עמדותיהם הנ"ל. כן הוברר כי לחייב אין כיום פיגורים בתשלומים.